פסק-דין בתיק ת"א 30966-02-11

1.     בפניי תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, (להלן: החוק"). התובע יליד 1980, בעל יד דומיננטית ימנית, נפגע בתאונת דרכים ביום 23.05.2010 בהיותו בן 30 ברוכבו על קטנוע המבוטח על פי הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל - 1970 על ידי הנתבעת. הנתבעת אינה חולקת על חבותה לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. המחלוקת היא על גובה הנזק.

2.     לצורך הערכת פגיעותיו של התובע מונה על ידי בית המשפט פרופ' רפאל אדר, אשר בדק את התובע ביום 20.9.2011 והגיש חוות דעת מיום 27.9.2011. פרופ' אדר לא נחקר על חוות דעתו אך הגיש תשובות לשאלות הבהרה.

3.     מטעם התובע העידו מר אומרד ישראל, מעסיקו של התובע (להלן: " המעסיק"), וכן התובע. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי חוקרים, אשר ב"כ התובע וויתר על חקירתם.

התובע - נתוני רקע

4.     בטרם נבחן את פגיעתו של התובע בתאונה ואת שיעור הפיצויים לו הוא זכאי, מן הראוי להקדים מספר נתוני רקע לגבי התובע, כפי שעלו מחומר הראיות.

5.     התובע עלה לארץ מרוסיה בגיל 14, סיים 12 שנות לימוד ללא בגרות במגמת הנהלת חשבונות (ראו ועדה רפואית של ביטוח לאומי מיום 24.1.00). אושפז בשנים 1999-2000 בבית חולים אברבנאל ואובחן כחולה בסכיזופרניה. מתעודת עובד ציבור של הביטוח לאומי שהוגשה לתיק בית המשפט (נ/3) עולה כי התובע סובל ממחלת הסכיזופרניה ללא קשר וקודם לתאונת הדרכים עוד מגיל 18. התובע לא התגייס לצבא, וועדה רפואית של הביטוח לאומי משנת 2001 קבעה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 70% בגין מחלת הסכיזופרניה וכן דרגת אי כושר בשיעור 75%. אין מחלוקת כי בגין נכותו הנפשית קיבל התובע ומוסיף לקבל קצבת נכות מלאה. לעניין זה ראו גם את דברי התובע בחקירה הנגדית (עמ' 11 שורות 7 - 12).

6.     בנוסף התובע ריצה שתי תקופות מאסר. במקרה אחד הועמד לדין בפני בית המשפט המחוזי ונמצא אשם בביצוע תקיפה וחבלה בנסיבות מחמירות. כתב האישום הוגש ביולי 2002 וגזר הדין ניתן ב-14.3.2003 כאשר ריצה בפועל 18 חודשים במאסר (ראו בחקירה הנגדית עמ'  9 לפרוטוקול, שורה 11 - 10 ושורה 17). בנוסף התובע ריצה תקופת מאסר נוספת בשנת 2008 בגין עבירת סמים, שלא לשימוש עצמי, ובגינה ישב בבית הסוהר 8 חודשים בפועל מתוך 20 חודשים שנגזרו עליו (ראו עמ' 10 לפרוטוקול שורות 21-24).

7.     על פי ועדת השחרורים שדנה בבקשתו לשחרור ממאסר תואר התובע ביום 16.1.2009 כמי ש"עבר גמילה במסגרת תחלואה כפולה, נפש וסמים בבית חולים בבאר שבע, וטופל בעבר ביחידת הסמים בשכונת התקווה בתל אביב". במהלך המאסר עבר בדיקות ואושר כנקי מסמים ואף הציג בפני הוועדה תכנית פרטית לשיקום והשתתפות בקבוצה חד שבועית על מנת להמשיך בגמילה מחוץ לכותלי בית המשפט. יש לציין כי הוועדה אישרה את שחרורו המוקדם של התובע בשים לב לתהליך הגמילה ולהתקדמותו.

8.     יש לציין כי מהדיון של ועדת השחרורים עולה, כי התובע לא היה בטיפול פסיכיאטרי כבר מספר שנים קודם לכניסתו לכלא וכך גם עולה מתצהירו בו הוא מצהיר כי לא היה באשפוז מאז שנת 2000 (סעיף 8 לתצהיר).

9.     על פי עדות מעסיקו, בעל חנות אופניים, הוא מכיר את התובע משנת 1994 כאשר התובע עבד אצלו בתור נער בחנות. המעסיק קיבל אותו לעבודה שוב בשנת 2004 לאחר שידע שהתובע ריצה תקופת מאסר ואת עברו והוא עבד אצלו ברציפות ותפקד היטב (סעיפים 3-4 לתצהיר המעסיק).

10.            אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע עובד בחנות האופניים, אולם הנתבעת, טוענת שעבודתו הייתה במשרה חלקית ובשכר נמוך בלבד.

הנכות הרפואית

11.            התובע נפגע בתאונת דרכים עת רכב על קטנוע. התובע הועבר לבית חולים וולפסון בהכרה. אובחנה דיסקציה של האאורטה (קרע חד של אבי העורקים) וכן קרע דרגה 4 של הכבד. עבר ניתוח, הועבר למחלקת טיפול נמרץ שם הונשם, אך לאחר שש שעות נשם באופן עצמוני. היה מאושפז מיום 23.5.10 ועד ליום 30.5.10, סך הכל שמונה ימים, והשתחרר במצב כללי טוב.

12.            בחוות דעת של מומחה בית המשפט, פרופ' רפאל אדר, כירורג, הוגדרה הפגיעה כ"רב מערכתית" ותוארו החבלות הבאות: חתך באזור הגבה השמאלית, עם שבר ללא תזוזה בארובת העין; שבר בעצם האף עם תזוזה קלה; פצע שטחי בצוואר; שברים בצלעות מצד ימין עם חזה אויר; קרע בכבד ודיסקציה של דופן הוותין החזי. יש לציין כי הקרע בכבד נרפא באופן עצמוני והפגיעה בצלעות לא הותירה נכות. על מנת לטפל בקרע בעורק נאלצו הרופאים לבצע ניתוח שבמהלכו הוכנס תומכן לוותין החזי, וכן נאלצו לחסום את העורק התת בריחי השמאלי. עורק זה מספק דם בעיקר לגף השמאלי העליון וענף שלו, העורק הוורטבלי, מספק דם לחלק האחורי של המוח. כתוצאה מכך רואים שבעורק הוורטבלי השמאלי יש היפוך זרימה: הדם זורם בכיוון הגפה, "על חשבון" הזרמת הדם למוח. כתוצאה מכך לוקה התובע כיום מבחינה תפקודית בשניים: התקפי סחרחורות כתוצאה מירידת זרימת הדם למוח בגינם קבע המומחה נכות בשיעור 10%; הפרעה בפעילות יד שמאל, עקב ירידת לחץ הדם בגף השמאלי התחתון בגינה קבע המומחה נכות בשיעור 10%. כמו כן קבע המומחה כי קיים סיכון לסיבוך עתידי מהכנסת התומכן לוותין החזי בגינו קבע נכות בשיעור 10%. באשר לצלקת בצוואר קבע המומחה נכות אסטטית, לא תפקודית בשיעור 10%. סך כל הנכות הרפואית המשוקללת היא  34.4% נכות צמיתה.

13.            ב"כ הנתבעת שלח למומחה הרפואי שאלות הבהרה, אשר נענו (ראו נ/1). משאלות ההבהרה עולה כי המומחה לא חזר בו מקביעותיו. ב"כ הנתבעת וויתר על חקירתו הנגדית.

14.            התובע בסיכומיו אינו חולק על הנכות הרפואית שנקבעה לתובע, ומבקש כי בית המשפט יקבע כי שיעור הנכות התפקודית יהיה בסך כולל של 30% בשל התקפי הסחרחורת- 10%, הפרעה בתפקוד יד שמאל- 10%, ועקב הסיכון מנוכחות התומכן בותין החזי- 10%, ללא הצלקות (סעיף 2 בעמ' 4 לסיכומים).

15.            ב"כ הנתבעת בסיכומיו חולק על הנכות בשני רכיבים ומבקש לקבוע כי הנכות הינה בשיעור 19% בלבד. אשר ל- 10% נכות שניתנו לתובע בגין התומכן בותין החזי, טוען ב"כ הנתבעת, בהסתמך על תשובות ההבהרה של המומחה, כי מאז ההשתלה ועד למועד הבדיקה לא נמצאה עדות לסיבוך ולכן לטענתו זו נכות תיאורטית שהוענקה לדברי המומחה "על דרך האומדן המושכל" (נ/1). לפיכך טוען ב"כ הנתבעת, כי בית המשפט יכול להחליף את האומדן המושכל של המומחה בהיות בית המשפט הפוסק האחרון, משום שהמומחה קבע כי מדובר בסיכון נמוך לסיבוך עתידי וזאת בהתחשב בגילו של התובע ובהעדר שינוי ניווני או דלקתי וכן משום שמאז התאונה ועד היום לא חל סיבוך במצבו. עוד הוא טוען לעניין הצלקות כי הן אינן מכאיבות או מכוערות, משום שהמומחה אישר כי הבחין בהן רק לאחר שהתובע הצביע עליהן ומכאן שאין מקום למתן נכות בגינן.

16.            אכן ההלכה הפסוקה היא כי " גם מקום בו מתמנה מומחה רפואי מטעם בית המשפט והוא מחווה דעתו בדבר נכותו של הנפגע, הרי הקביעה הסופית בדבר מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה מסורה בידי בית המשפט." (ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה רביעית, גדין שידות- הוצאה לאור, תשע"ב- 2012, להלן: " ריבלין" בעמ' 644). אך בהמשך נאמר: " אמנם אם אין בחוות הדעת מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן ההיגיון לא יטה בית המשפט להתערב במסקנות המומחה, אך לעיתים, מתוך עיון בחוות הדעת עצמה, או על פי הנסיבות, משנתברר לבית המשפט שהתשתית העובדתית עליה היא נשענת אינה מהימנה, רשאי בית המשפט שלא לסמוך על חוות דעתו של הרופא" (שם, שם). ראו גם ע"א 2160/90 שרה רז נ' פרידה לאף והסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5) 170.

17.            לאחר שעיינתי בחוות הדעת של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה וכן בטענות הצדדים, אני מוצאת שאין מדובר במקרה החריג, שבו על בית המשפט להתערב במסקנות המומחה שמינה. התשתית העובדתית עליה נשען המומחה לא נסתרה. אשר למסקנתו המבוססת על "אומדן מושכל" בכל הנוגע לסיכון בסיבוך כתוצאה מהתומכן בותין החזי, הרי שאם ניקח בחשבון את שנות החיים המרובות הצפויות, כך יש לקוות, לתובע, הרי "האומדן המושכל" של המומחה, שהוא מומחה בתחום המדובר, הוא "האומדן המושכל", שעליו ראוי לסמוך. ולכן אני מוצאת כי יש מקום להענקת 10% נכות רפואית בסוגיה זו.  אשר לצלקות הרי שהמומחה תיאר את הצלקת כך: " בקדמת הצוואר באמצעיתו, נראית צלקת בצורת האות U , אך רחבה ושטוחה, שאורכה כ- 16 ס"מ. הצלקת עדינה לא דבוקה ולא היפרטרופית, וללא פיגמנטציה, ונראית רק לאחר שהנבדק מצביע עליה." עוד ציין כי מדובר בצלקת בקדמת הצוואר אשר מפריעה לתובע מבחינה אסתטית ובגינה קבע לו המומחה 10% נכות אסתטית לא תפקודית. לא מצאתי כי יש להתערב גם בקביעה זו.